כהן נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

התובע, יליד 13/04/58, היה מעורב בשתי תאונות דרכים; האחת, מיום 30/01/05, והשנייה מיום 05/04/06. הנתבעת 1 אחראית לתאונה הראשונה, והנתבעת 2 אחראית לתאונה השנייה. המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשאלת הנזק, ובעיקר בשאלה מה משמעות העובדה שעוד לפני התרחשות התאונות התובע לא עבד וקיבל קצבת נכות כללית מהמוסד לביטוח לאומי. התובע טוען כי עובר להתרחשות התאונות הוא היה בעיצומו של שיקום מקצועי וכי אלמלא התאונות הוא היה מסיים את השיקום ושב לשוק העבודה באותו שכר שלו הוא הורגל לפני שהפסיק לעבוד. הנתבעות טוענות כי עוד לפני התאונות איבד התובע את כושרו להשתכר. כמו כן, הצדדים חלוקים ביניהם בשאלת שיעור הנכות האורטופדית.

הנכויות הרפואיות

את התובע בדקו שני מומחים מטעם בית המשפט – פרופ' סגל בתחום האורטופדיה ופרופ' שפירא בתחום הפסיכיאטריה.

פרופ' סגל סיכם את חוות דעתו כך:

"גבר בן 49 אשר מסיבות רפואיות טוען שנמצא באובדן כושר עבודה מלא מביטוח לאומי משנת 2003, אולם בתשובה לשאלתי הוא עובד בענף הבניה וגם מנהל עבודה.

....

בעברו הרפואי סבל מפעילות יתר של בלוטת התריס בשנת 2003, ובשנת 2004 אובחן כסובל ממחלת גאוט וכאבים בפרקים על רקע זה.

הצילומים אשר בוצעו ביום התאונה הראשונה הדגימו שינויים ניווניים רבים, ללא שברים או פריקות וללא נזק עצבי. הבדיקות הרפואיות אשר בוצעו על ידי רופאים בקופת חולים אף הן לא הדגימו נזק עצבי.

בבדיקות הדמיה סי.טי. של עמוד שדרה צווארי ומתני, הדגימו שינויים ניווניים ובלטים דיסקוגניים. לדעתי שינויים אלה אינם תולדה של התאונות. החריג בבדיקות אלו הינה בדיקת ה-EMG של הגפיים העליונות אשר בשנת 2003 הייתה תקינה ובשנת 2005 הדגימה רדיקולופטיה קלה דו צדדית של העצבים 6C-4C ו-5L-4L, ללא עדות למילופטיה. כלומר קיים גירוי עצבי כרוני אשר לא נגרם בתאונות הנדונות אולם ייתכן כי התאונות גרמו להחמרתו במידה קלה. הבדיקה הגופנית אותה ביצעתי איננה משקפת ממצאים אובייקטיביים אלא תמונה של הגזמה קיצונית ולא פיזיולוגית ולא אמינה מצד הנבדק. לא הודגם נזק עצבי. מבחינה אורטופדית השילוב של מחלת גאוט ושינויים ניווניים בעמוד שדרה צווארי ומתני מקנים לנבדק נכות רפואית אורטופדית של 20% ... אולם התאונות לא גרמו לנכות זו אלא אולי תרמו חלקית להחמרה. בגלל הספק החולה הוא הנהנה מכך ואני ממליץ על רבע מהנכות דהיינו 5% בגין החמרה במצבו כתוצאה מהתאונות הנוספות"

דהיינו, לדעת פרופ' סגל כל אחת מהתאונות גרמה לנכות אורטופדית בשיעור של 2.5%.

3.בפי התובע טענות רבות וקשות נגד חוות הדעת של פרופ' סגל, בעטיין הוא מבקש את פסילת חוות הדעת ומינוי מומחה חדש.

התובע טוען כי המומחה שגה שגיאה חמורה בכך שכתב בחוות דעתו כי התובע מסר לו שהוא עובד בהווה. התובע טוען שהוא לא אמר למומחה כי הוא עובד, ולטענתו טעותו של המומחה גרמה לו להסיק שהתובע שקרן, מסקנה אשר השפיעה על כל ממצאי חוות הדעת. התובע מוסיף וטוען, כי חוסר האמון שרחש לו המומחה גרם לו לקבוע, בטעות, כי התובע סובל ממחלת גאוט, ושהוא הגזים הגזמה קיצונית בהדגמת מגבלותיו האורטופדיות.

4.המומחה נחקר ארוכות על ידי ב"כ התובע. בחקירתו הקריא המומחה את שרשם בעת הבדיקה מפי התובע:

"בן 49 בנאי בכל ענף הבניה וגם עבד"

דברים אלו נוסחו בלשון עבר, ומכאן שספק אם הם יכולים לשמש בסיס למסקנתו של המומחה לפיה התובע עדיין עבד בזמן שהוא בדק אותו. המומחה ציין כי הוא התרשם שהתובע עובד גם בשל העובדה שבעת התאונות נהג התובע ברכב מסחרי - טנדר טויוטה. עובדה זו לבדה גם היא איננה יכולה לשמש בסיס לקביעה כי התובע עבד בזמן התאונות. ואולם, ראיות ועדויות נוספות שהוגשו מלמדות כי יתכן שהרושם שנוצר בלב המומחה לא היה שגוי כלל. הנה כך, אשתו של התובע העידה בפניי ולמרבה הפליאה היא מסרה שהיא איננה יודעת האם בעלה עבד בשנת 2004 (עמ' 40 ש' 23), למרות שהיא נשואה לו 26 שנה (עמ' 40 ש' 11). כמו כן, אשת התובע העידה כי היא איננה יודעת האם התובע עובד כיום (עמ' 40 ש' 26). האישה נשאלה מה עושה התובע בכל יום, והשיבה כי הוא יוצא לתפילה בבוקר וחוזר לביתו אחר הצהריים או בשעות המאוחרות של הערב מבלי שהוא מספר לה מה הוא עשה במשך כל היום. אשת התובע נשאלה גם האם התובע עובד באולם השמחות המשפחתי, ושוב, היא לא השיבה בשלילה, אלא השיבה: "אני לא יודעת" (עמ' 41 ש' 3-2). אין לי אלא לקבוע כי עדות האישה היא עדות מתחמקת. גם בהינתן העובדה שלא כל הזוגות הנשואים משתפים זה את זה בחוויות היום יום קשה להשתכנע כי התובע יוצא מהבית בכל יום למשך שעות ארוכות בלי שלאשתו יש מושג, אפילו קלוש, להיכן הוא הולך ומה מעשיו. קשה לי להאמין שבמשך שנים אשת התובע איננה יודעת האם הוא עובד. ניכר בתשובות האישה שהיא איננה תומכת פוזיטיבית בגרסתו של התובע לפיה הוא לא עובד כלל, ולראייה שגם בתצהירה לא כתבה האישה כי התובע איננו עובד, וזאת בניגוד גמור לדברים המפורשים שנכתבו בעניין זה בתצהיר התובע ובתצהיר אחיו שלמה.

זאת ועוד, בדו"ח הפסיכולוג יצחק שחר (נ/4), אשר ערך לתובע מבחנים לבקשת המומחה בתחום הפסיכיאטריה, נרשמה מפי התובע תלונה כדלהלן:

"לאחר התאונה השנייה, החלו ביטויי מתח עצבנות לחצים, הפרעות בשינה והתנהגויות הימנעות. לדבריו, הרגיש בעבודה מתחים שהובילו לעצבנות רבה ול"הרמת קול" על העובדים ("פעם לא ידעתי לצעוק על עובד")"

משמע מדברים אלו שהתובע עבד בעת שהוא נבדק על ידי הפסיכולוג בחודש נובמבר 2007.

גם הפעם בחר התובע לטעון כי הפסיכולוג טעה שכן הוא לא אמר לו שמאז התאונות הוא צועק בעבודה. ברם, העובדה ששני מומחים, אשר אינם תלויים זה בזה, התרשמו מדברי התובע כי הוא עובד גם לאחר התאונות- אומרת דרשני.